פסק-דין בתיק ס"ע 3351/08

פתח דבר

1.                 לפנינו שתי תביעות שאוחדו, שעניינן זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של התובע בנתבעת ומפיטוריו. בתביעה האחת, שהוגשה טרם פיטוריו, עתר התובע לתשלום דמי הבראה בגין 12 שנות העסקתו (עב 3351/08) ובתביעה השניה, עתר התובע לסעדים שונים הנובעים הן מתקופת עבודתו והן מסיום עבודתו בנתבעת (ס"ע 7383-01-09).

2.                 התביעה השניה, החלה כבקשה לצו מניעה זמני כנגד פיטוריו. בתאריך 29.1.09 החליט בית הדין על איחוד התיקים, ולאחר דיון שהתקיים ביום 1.2.09 נמחקה הבקשה לצו מניעה ונקבע, כי על הנתבעת לשלם לתובע את כל הזכויות המגיעות לו בגין פיטוריו. בהתאם להחלטה זו, שילמה הנתבעת לתובע תשלומים שונים. ביום 15.3.09 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן. הפעם לא ביקש את השבתו לעבודה, אלא פיצוי בגין פיטוריו, בנוסף לזכויות שונות.

3.                 מטעם התביעה העיד בפנינו התובע עצמו, ומטעם ההגנה העיד מנכ"ל הנתבעת, המכהן בתפקידו החל מחודש 03/07, מר יזהר הס (להלן - המנכ"ל), אשר מסרו עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית.

עובדות המקרה

4.                 הנתבעת מאוגדת כעמותה רשומה ותכליתה קיום ופיתוח יהדות מסורתית בישראל.

5.                 התובע הועסק אצל הנתבעת מחודש 06/1996 ועד למועד פיטוריו בחודש 10/08 בתפקידי חינוך והדרכה, בעיקר בהדרכת ילדים בעלי צרכים מיוחדים, בהכנה לקראת בר מצווה בבתי-ספר שונים של חינוך מיוחד ברחבי הארץ. עבודת התובע במתן שיעורים בבתי-הספר התקיימה בין החודשים אוקטובר עד יוני בכל שנה, ובחודשים יולי - אוגוסט עבד התובע במחנות הקיץ שהפעילה הנתבעת.

6.                 בעוד התובע טוען מחד, כי לאורך כל שנות התקשרותו עם הנתבעת, התקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד והוא היה במעמד "עובד"; הנתבעת טוענת מאידך, כי בין השנים 1996-2004 (להלן - התקופה הראשונה) התובע היה במעמד "משתתף חופשי" ולא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד אלא יחסי מזמין ונותן שירותים עצמאי. לטענתה, רק בתאריך 1.1.04 נקלט התובע כעובד מן המניין. עוד חלוקים הצדדים באשר להיקף העסקת התובע בנתבעת לאורך שנות עבודתו, כאשר התובע טוען מחד, כי לאור שעות ההכנה הרבות לקראת השיעורים ומחנה הקיץ, סך שעות עבודתו מגיע לכדי משרה מלאה בכל תקופת עבודתו והנתבעת טוענת מאידך, שהתובע הועסק תחילה בשנת 2004 ב- 1/3 משרה, לאחר מכן הוגדלה משרתו למחצית המשרה ורק מחודש 12/06 הועסק התובע במשרה מלאה.   

7.                 במהלך חודש 04/08 נתגלה לנתבעת באקראי כי התובע פוטר מעבודתו במוסד "בית גיל", שהוא מוסד לחינוך מיוחד השייך לארגון אקי"ם ובו חוסים ילדים בעלי מוגבלויות, עקב חקירה משטרתית המתנהלת נגדו בחשד לביצוע מעשים מגונים בילדה החוסה במוסד. לאור מידע זה, נערכה ביום 18.5.08 ישיבה בועדת כוח אדם של הנתבעת, אליה הוזמנו התובע ובא-כוחו (להלן - השימוע הראשון). בסוף הישיבה הוסכם על שינוי זמני במתכונת העסקת התובע, עד להכרעה סופית בעניינו, באופן שימנע ממנו מגע ישיר ובלעדי עם החוסים במוסדות בהם הועסק מטעם הנתבעת (מכתב הנתבעת לתובע מיום 4.6.08, נספח ל ת/1).

8.                 ביום 18.8.08 זימנה הנתבעת את התובע ובא-כוחו לשימוע נוסף לפני פיטורים, אשר נערך ביום 17.9.08 (להלן - השימוע השני). במעמד השימוע, טענו התובע ובאת-כוחו דאז כנגד הפיטורים תוך הדגשת התרומה רבת השנים של התובע לנתבעת והעובדה שלא הוגש כתב אישום כנגדו עד לאותו מועד. חרף טיעוני התובע, במכתב הנתבעת מיום 12.10.08, נמסר לתובע אודות פיטוריו שנכנסו לתוקפם כבר ביום 15.10.08. שכר התובע בגין חודש 10/08 שולם במלואו (ראה העתק מכתב הפיטורים מיום 12.10.08, נספח ל ת/1).

9.                 בתאריך 15.4.10 - שנה ומחצה לאחר פיטוריו - מסר התובע הודעה לתיק בית הדין בדבר החלטת הפרקליטות לסגור את התיק הפלילי בעניינו.

דיון והכרעה

האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בין השנים 1996-2004

10.             התובע אינו מתאר את תקופת עבודתו בתקופה הראשונה, אלא טוען בפשטות שלא היה כל הבדל בינה לבין התקופה שלאחריה, לגביה אין מחלוקת שהיה עובד. זאת למעט אופן תשלום השכר והיקף ההעסקה, אשר אמנם השתנה, אך אינו מהווה קריטריון הגורע ממעמדו כעובד. התובע מעולם לא פתח תיק ברשויות המס ולא סיפק לנתבעת חשבוניות מס כנגד ההמחאות שקיבל עד לשנת 2004. התובע תמיד קיבל מהנתבעת מערכת שיעורים מובנית, אותה הוא נדרש להעביר לילדים בפיקוח הנתבעת. בסיכומיו, ביקש התובע לשים דגש על בחירת הנתבעת להעיד את המנכ"ל המכהן בתפקידו רק מחודש 03/07, אשר לא ידע מאומה באשר להשתלבות התובע בנתבעת עובר ולאחר שנת 2004, אלא הצביע מספר פעמים בעדותו על הגב' זיוה נתיב, כעדה המכירה לטענתו את תנאי העסקת התובע, אך זו לא זומנה לעדות (נעמוד על כך עוד, בהמשך דברינו).           

11.             לדידי הנתבעת, בין התובע לבינה מעולם לא התגבשו יחסי עובד ומעביד בין השנים 1996-2004, אלא מדובר בקשר של מי שהועסק בנתבעת כ"משתתף חופשי", כאשר מתכונת העסקה זו היתה על דעת ובהסכמת התובע לאורך כל תקופת ההתקשרות עימו. התובע לא טען ולא הוכיח את קיומם של מבחני הפסיקה לקביעת יחסי עובד ומעביד, כאשר אין חולק כי עובר לשנת 2004, התובע לא קיבל תלושי שכר מהנתבעת; הוא הועסק במקומות עבודה נוספים במקביל לעבודתו בנתבעת, והיקף העסקתו היה חלקי בלבד.           

12.             לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה לפיה התובע היה במעמד של עובד בנתבעת החל משנת 1996 ועד למועד פיטוריו בחודש 10/08. להלן נבאר את הנימוקים לכך.

13.             "היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים אלא נקבע מבחינה משפטית על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי" (עע 176/09 ז'וז'ט מואב - תפנית וינד בע"מ, מיום 9.11.10, והאסמכתאות שם. להלן - עניין מואב).    

14.             המבחן הרווח בפסיקה לצורך בחינת קיום יחסי עובד ומעביד הוא המבחן המעורב, אשר בבסיסו עומד מבחן ההשתלבות. לפי מבחן ההשתלבות עובד הוא אדם המשולב במפעל ואינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג' 177 (1971). להלן - עניין בירגר). לצדו של מבחן זה קיימים מבחני עזר נוספים וביניהם מבחן הקשר האישי, מבחן הכפיפות, מבחן הפיקוח על ביצוע העבודה, מבחן אופן התשלום וכיוצא באלה. אף אחד ממבחני העזר האלה אינו מכריע כשלעצמו, והמסקנה בכל מקרה ומקרה נובעת מהתמונה בכללותה, כאשר רק שקלולם המצטבר של מכלול המבחנים ושקילת מצבור הסממנים, הוא שיכריע.